מכוניות לבנות

כְּבִישׁ הַכֻּרְכָּר הַלָּבָן סָגוּר, 
מָשָׁל לַדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה
אִמָּא סָגְרָה אֶת הַלֵּב 
וְאָמְרָה: אַתְּ,
תִּרְאִי אוֹתָךְ, אַתְּ כְּמוֹ מֵתָה.

כְּבִישׁ הַכֻּרְכָּר הַלָּבָן, הַדֶּרֶךְ חֲזָרָה.

אִמָּא אָמְרָה זֶה נִגְמַר (עַד שֶׁלֹּא תִּתְחַתְּנִי,

אֵין לָךְ מָה לַחֲזֹר

וְאִם אַבָּא הָיָה חַי)

הָיִינוּ יוֹשְׁבִים עָלַיִךְ שִׁבְעָה.

בָּאתִי,

שְׁתֵּי מִזְוָדוֹת, שְׁנֵי יְלָדִים

וְהָלַכְתִּי.

עוֹבֶרֶת בְּמַעֲבַר הַיַּבּוֹק,

בֵּין בְּתָרִים שֶׁל מְכוֹנִיּוֹת לְבָנוֹת,

עִם אֹסֶף שְׁיָרֵי זִכְרוֹנוֹת, אֶל חַיִּים אֲחֵרִים,
שֶׁקָּנִיתִי,

אָסַפְתִּי.

Weiße Autos

Die weiße Fahrbahn ist gesperrt,

Ein Gleichnis auf dem Heimweg

Mama verschloss ihr Herz

Und sie sagte: „Du“,

Sieh dich an, du bist wie tot.

Die weiße Fahrbahn, der Weg zurück.

Mama sagte, es ist vorbei (bis du heiratest,

hast du nichts mehr, um zurückzukehren

Und wenn Papa noch leben würde)

Wir würden auf dir eine Shiv’a sitzen.

Ich kam,

mit zwei Koffern, zwei Kindern

Und ich ging.

Über den Yabok-Pass,

zwischen den Brocken der weißen Autos,

Mit einer Sammlung von Erinnerungsresten, in ein anderes Leben,

Ich kaufte,

ich sammelte.